מכירים את החדר שהוא 'עז' כמעט בכל בית ???
בד"כ זה חדר העבודה, המרתף, הממ"ד , חדר הבלאגן הנצחי. כמעצבת ואוהבת סדר וניקיון קשה לי לחיות עם 'עז' כזאת ולכן תאריך ה- 10/3/15 יחקק אצלי טוב, טוב בזיכרון . זה היום שבו רון הסכים לתת לי לעצב את החדר שלו שבעצם מבחינתי נראה כמו מערה ולא חדר. 4 שנים אנחנו גרים בבית בכרכור ובשנים הללו הורשתי רק להיכנס לנקות קצת ולסדר בקטנה "בלי העיצוב שלך בחדר שלי, כי אחרת לא אמצא כלום". "סוף ,סוף יש לי חדר שהוא רק שלי וככה אני רוצה אותו".
4 שנים כיבדתי את המרחב שלו ובלעתי את הצפרדע הזאת. לא פשוט כשאת תקתקנית וכל דבר בבית מונח במקום והכל מעוצב ומסודר לפרטי פרטים. החדר שלו היה בן חורג פה. עבורי עז רצינית ויאמר לזכותי שדי שרדתי את זה כשכל הזמן מתנגנת לי בראש המנטרה "זה שלו לא שלי. זה שלו לא שלי..."
בכל אביב אני חוטפת את "קדחת הניקיון והסדר" וכבר דגמתי כל פינה בבית ונותרה רק 'העז' של רון. בשכנועים קלים וקשים בתירוץ שיהיה לו הרבה יותר נוח ונעים ושלתלמידים שלו בטוח יהיה הרבה יותר פורה הוא שוכנע.
ואני עדיין לא מאמינה שזה קרה. אז מהר, מהר לפני שהוא מתחרט התלבשתי על החדר. סידרתי מדפים, מיינתי מה שאפשר , זרקתי מעט באמת מה שהיה ממש זבל. ללא ברירה רוב ציוד המחשבים שאני יודעת שחלק גדול כבר לא רלוונטי נותר כשהיה בתוך ארגזים, אבל זה לא שלי ולי איפשרו הרבה יותר ממה שחלמתי.
פרשתי ניילונים, מרחתי שפכטל, הדבקתי דבק נייר כדי לחצוץ בין הצבע הלבן להיכן שיהיה גוון, בחרתי גוון אקווה נעים, צבעתי מסגרות, החלפתי מסגרות, קניתי שלטים , תפרתי וילון...
היה לא פשוט והיה מאתגר והיה מאוד כיף.
רון מרוצה. ואני מאוד, מאוד מרוצה. מה זה מרוצה. מאושרת עד הגג.
בד"כ זה חדר העבודה, המרתף, הממ"ד , חדר הבלאגן הנצחי. כמעצבת ואוהבת סדר וניקיון קשה לי לחיות עם 'עז' כזאת ולכן תאריך ה- 10/3/15 יחקק אצלי טוב, טוב בזיכרון . זה היום שבו רון הסכים לתת לי לעצב את החדר שלו שבעצם מבחינתי נראה כמו מערה ולא חדר. 4 שנים אנחנו גרים בבית בכרכור ובשנים הללו הורשתי רק להיכנס לנקות קצת ולסדר בקטנה "בלי העיצוב שלך בחדר שלי, כי אחרת לא אמצא כלום". "סוף ,סוף יש לי חדר שהוא רק שלי וככה אני רוצה אותו".
4 שנים כיבדתי את המרחב שלו ובלעתי את הצפרדע הזאת. לא פשוט כשאת תקתקנית וכל דבר בבית מונח במקום והכל מעוצב ומסודר לפרטי פרטים. החדר שלו היה בן חורג פה. עבורי עז רצינית ויאמר לזכותי שדי שרדתי את זה כשכל הזמן מתנגנת לי בראש המנטרה "זה שלו לא שלי. זה שלו לא שלי..."
בכל אביב אני חוטפת את "קדחת הניקיון והסדר" וכבר דגמתי כל פינה בבית ונותרה רק 'העז' של רון. בשכנועים קלים וקשים בתירוץ שיהיה לו הרבה יותר נוח ונעים ושלתלמידים שלו בטוח יהיה הרבה יותר פורה הוא שוכנע.
ואני עדיין לא מאמינה שזה קרה. אז מהר, מהר לפני שהוא מתחרט התלבשתי על החדר. סידרתי מדפים, מיינתי מה שאפשר , זרקתי מעט באמת מה שהיה ממש זבל. ללא ברירה רוב ציוד המחשבים שאני יודעת שחלק גדול כבר לא רלוונטי נותר כשהיה בתוך ארגזים, אבל זה לא שלי ולי איפשרו הרבה יותר ממה שחלמתי.
פרשתי ניילונים, מרחתי שפכטל, הדבקתי דבק נייר כדי לחצוץ בין הצבע הלבן להיכן שיהיה גוון, בחרתי גוון אקווה נעים, צבעתי מסגרות, החלפתי מסגרות, קניתי שלטים , תפרתי וילון...
היה לא פשוט והיה מאתגר והיה מאוד כיף.
רון מרוצה. ואני מאוד, מאוד מרוצה. מה זה מרוצה. מאושרת עד הגג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה