אתם מוכנים לחורף?

למרות שהחורפים אצלנו לא קרים כמו באירופה, כדאי להתכונן ולהפוך את החורף הקרב ובא לנעים ומפנק.
אין כמו בית חמים ונעים שיקבל את פנינו אחרי יום עבודה.
אין כמו להיכנס לנעלי הבית ולחלוט תה צמחים או להכין קפה חם בליווי עוגיות מפנקות.


כמו שאנחנו מארגנים את הארון שלנו ומחליפים את בגדי הקיץ לבגדי חורף. מוציאים פריטים שכבר לא משרתים אותנו ורוכשים פריטים חדשים לקראת הימים והלילות הקרים, כך אנחנו צריכים להכין את הבית שלנו.


ניתן במספר צעדים פשוטים להפוך את הבית ליותר חמים ונעים וליצור תעסוקה בתוך הבית שתחליף את הבילויים של הקיץ. 


את החורף מאפיינים גוונים חמים - אפורים, צהובים, והשנה הצטרפו אליהם הכתומים והזהובים. כן הזהב עושה כניסה לחורף שלנו.  המאותגרים שבנינו יכולים לצבוע את אחד הקירות או אחד הרהיטים בצבעים חמים והפחות מאותגרים יכולים להסתפק בהכנסת כמה פריטים שיעשו את ההבדל - טקסטיל כגון כריות, וילונות, כירבוליות ופרטי נוי.


כסא שמצאתי ,שיפצתי וצבעתי ואת הסלסילה סרגתי מחוטי טריקו.
האיצטרובלים נאספו בחורשת מענית.

                           
שטיחים מוסיפים הרבה חום ועניין בבית ויכולים להוות מוקד למשחקי קופסה משפחתיים, צביעה, דפדוף בחוברות, ספרים ועוד פינוקי חורף.


 
רהיטי עץ ורהיטים מרופדים משרים אוירה חמימה ונעימה.
סלסלות קש , סלסלות מחוטי טריקו או כאלה המצופות באריגים סרוגים יתנו מענה נהדר לאיחסון.


תאורה רכה שמשרה אוירה חמימה ניתן לקבל ע"י גופי תאורה שמשלבים בתוכם נורות פחם או נורות ליבון.





ואין כמו משקה סיידר חם ומפנק לימי החורף הקרים

2 תפוחים אדומים חתוכים לקוביות בגודל בינוני
   2 מקלות קינמון
4 כוסות מים
      4 כפות סוכר חום

שלבי ההכנה - מניחים את המים, התפוחים ומקלות הקינמון בסיר קטן , לאחר שהמים רותחים מוסיפים את הסוכר.
מבשלים עד להתרככות התפוחים והתחברות של כל הטעמים יחדיו , כ- 20 דק'
למבוגרים שבינינו ניתן להוסיף יין אדום לפי הטעם.


ילדים זה שמחה , ילדים זה גדילה, ילדים זה העצמה

לא פוסט שקשור לעיצוב, אבל אולי בעצם כן. הוא קשור לעיצוב האישיות שלי. לגדילה שלי בחיים. להשראה הכי , הכי שלי - הילדים שלי.

תקופה לא קצרה , ויעידו על כך משפחתי ומכרי אני מסתובבת עם השאלה- ילדים כן או לא וכידוע יש לי שניים קסומים. שניים שאני אוהבת בגודל היקום ואפילו פי מיליון.

לצד ההנאות והתרחבות הלב בגידול שלהם ובגדילה שלי לצידם עמדה לאחרונה השאלה למה בעצם? זה דורש המון , המון משאבים - נפשי ופיזי וכלכלי ואני המנקה והמבשלת והמסיעה והמנחמת, ומחבקת ואוהבת... ובתמורה לא מעט פעמים אני מקבלת "אמא למה את חופרת" או "תעזבי אותי בשקט.
מתאמצת שיקבלו חינוך טוב וחוגים ובילויים וצרכים. ואני מוותרת על עוזרת, גנן, חופשות, חו"ל.
והשאלה הזאת מתנגנת כבר הרבה כמה זמן. ואני ממשיכה לשאול וחוקרת ואומרת לחברות שאין להן ילדים שבעצם לא ממש חייבים, כי יש להן הרבה חופש, הרבה הרבה חופש והן יכולות לעשות מה שהן רוצות עם הזמן שלהן ועם הכסף שלהן. ולבלות מתי שהן רוצות ולנסוע לחו"ל ואין להן את הדאגה היומיומית שיהיה להם טוב, שלא יפגעו בהם, שיאהבו אותם, שיהיו מאושרים והכי חשוב שתמיד תמיד יהיו בריאים. ומצד שני אין להן את החיבוקים, והתרחבות הלב בלראות את ההנאות שלהם, את החיוכים, את האושר, את ההצלחות.
בשיחות עם חברות וחברים לכולם ברור שצריך. ברור שצריך. הם טעם החיים. ולכולם יש וכולם רוצים. ולא פעם מסתכלים עלי 'עקום' (מה הקטע שלה בכלל). אבל אצלי לא תופשת התשובה לכולם יש. לכולם חשוב. העדר לא מחליט עבורי. ובאירופה יש הרבה זוגות שחיים ללא ילדים בדיוק מהסיבות שמניתי ואם אצלהם זה עובד אז למה לא אצלנו. למה בחברה שלנו משפחה ממוצעת היא 3 ילדים ובאירופה ועוד מדינות בעולם יש הרבה זוגות ללא ואם כן אז ילד אחד מקסימום שניים. האם זה חלק מהתרבות שלנו? קשור למצוות פרו ורבו, דמוגרפיה?

ואני עדיין עם השאלה כשברקע כמובן יש הרבה אהבה והכלה ומילוי צרכים והלב מתרחב כשאומרים לי כמה שהם מקסימים ומיוחדים (טפו,טפו...) והלב מתכווץ כשהם עצובים ולא מצליחים, כשהם רבים בניהם.
ואני אוהבת אותם. כל כך אוהבת אותם.

ואז באה התשובה שתמיד היתה שם, אבל עכשיו באה במלוא הדרה - בלי הילדים שלי לא הייתי מי שאני עכשיו. בלי הילדים שלי לא הייתי דוחפת קדימה בכל הכוח. בלי הילדים שלי לא הייתי לומדת על עצמי כל כך הרבה. בלי הילדים שלי הייתי מטיילת בכל העולם ומבלה המון ונחה המון, אבל לא הייתי יודעת מהי אהבה ללא תנאי. 

מודה לאלוהים כל יום על כך שאני זוכה להעניק אהבה ללא תנאי. על כך שאני מקבלת ונותנת הרבה אהבה. על הרגעים הקטנים והגדולים ביחד. על התרחבות הלב. על הרצון לתת. על הקבלה הכל כך גדולה.

מוקדש באהבה לאורי ומעיין ילדי האהובים






שנה טובה - שנה של אהבה , שנה קלה וקלילה, שנה של אושר ושמחה, שנה שופעת פרנסה

היום אנחנו כבר בשנה חדשה.
כולם פה ישנים ואני ממשכימי הקום ובד"כ מנצלת את הבוקר לריצה או עבודה בגינה או כל דבר אחר שאינו מנוחה.
הבוקר אני מאפשרת לגוף מנוחה, שזה משהו שאני לומדת לעשות לאחרונה. ושהשבוע אולצתי לעשות  בשל צינון שתקף אותי ואני לאט לאט מחלימה. וברור שהמוח שלי קודח שחבל על היום וצריך לעשות משהו ויש מלא מה לעשות, אבל החלטתי שהדבר היחיד שאני צריכה ורוצה לעשות היום זה לבלות עם המשפחה. יש כמה רעיונות, מחכה שיתעוררו, ככה יקיצה טבעית לכולם.



איך בכלל מסכמים שנה? איך בכלל מסתכלים על זה? הרי שנה זה זמן ארוך. 365 ימים, כשאנחנו מאחלים שנה טובה , האם כל השנה יכולה להיות טובה? כל רגע ורגע בה? ומה זו בכלל שנה טובה? הרי הכל בעיני המתבונן ואולי גם יחסי.
כבר כמה ימים אני חושבת על זה ומה אני מאחלת לעצמי לשנה החדשה? ואיך אני מסכמת לעצמי את השנה שעברה? עברו מול עיני ובתוך מוחי רגעים רבים, רבים מאוד. רגעים של צחוק והנאה, רגעים של עוצמה וגדילה. נשיקות, חיבוקים. התרחבות של הלב. סיפוק, הנאות, כיופים ולצדם היו גם לא מעט רגעים קשים, ייאוש, עצב, כעס, בכי, אכזבה, קושי, כבדות. נראה שבשנה שלמה יש מהכול ואני מאחלת לעצמי ולכל מי שהוא חלק מחיי שיהיו לנו רגעים קלים וטובים יותר מרגעים קשים וכואבים.



אומרים שמתוך הקושי גדלים, וכן אני מכירה את זה ומתוך הקושי גדלתי הכי הרבה, אבל האמת נמאס לי מהקושי. קשה לי עם הקושי. אני רוצה שנה קלה. כן זה מה שאני רוצה שנה קלה. שהדברים יבואו בקלות. שהבריאות תהיה בה, שאהבה תהיה בה, שהזוגיות וההורות יזרמו בקלילות, שהפרנסה תזרום בקלות, ככה שתגיע בלי הרבה מאמץ , שפשוט תבוא , שפשוט תהיה.
שיהיו חופשות זוגיות וחופשות משפחתיות והרבה מפגשים עם חברים וטיולים. הרבה הנאות וכיופים.
שאמשיך להיות עצמאית וזה לא קל באמת שזה לא קל, אבל בשבילי זה הכי, הכי. 
ושכולנו נמשיך לעסוק במה שאנחנו הכי אוהבים ואם לא אז שהשנה נגיע לשם, כי כשאנחנו עוסקים במה שאנחנו אוהבים זה הכי, הכי.


אז שתהיה לנו שנה טובה...



פשוט צבע


אני מאוד אוהבת ליצור ולהתנסות בחומרים שונים. בבית אני משפצת, צובעת, תופרת, מפסלת ומידי פעם מציירת , אבל אין כמו ליצור בסטודיו אמיתי. כזה שמלא חומרים, צבעים, מכחולים, ספרי אומנות. וכזה בדיוק הוא הסטודיו של יפעת אור 'פשוט צבע' במושב מאור.











הוזמנו כמה חברות לערב יצירה בסטודיו של יפעת.
הקסם מתחיל בכניסה לבית של יפעת ,שמעוצב בטוב טעם וכמובן מלא בצבע וזה ממשיך בסטודיו שמלא בכל טוב. הרגשתי כמו ילד שנכנס לחנות ממתקים. רציתי לחבק את כל הצבעים ואת כל המכחולים ואת הכל. הכניסה לסטודיו מעלה חיוך וחשק גדול להתחיל ליצור, לערבב צבעים ולמלא דפים.







ממליצה בחום גם למי שחושב שיש לו ידיים שמאליות. מורה נכונה יכולה לכוון ולהביא אתכם למקומות קסומים.




חלומות מתגשמים - צילום

אני מאוד אוהבת לצלם. מאוד, מאוד ותמיד הייתי הצלמת של החברה. גם בתיכון עם מצלמת הפוקט המצוקמקת.
מאוד רציתי ללמוד צילום, אז בתיכון התחלתי ללמוד במגמת צילום עד שמצלמת הניקון הישנה של הורי התקלקלה ולצערי לא היה לנו תקציב לתקן אותה ועברתי ללמוד במגמת גאוגרפיה, כי להיות במגמת אומנות היה יקר.
חלום הצילום לא נעלם והמשכתי לצלם בפוקט.

כמה שנים לאחר שנשאתי רון קנה לי מצלמת ניקון נוצצת עם שתי עדשות ואני חגגתי. כמובן שהיא היתה מצלמת פילים. היתה ועודנה. שמורה בארון שלי. לא יכולה להפרד ממנה. 


מעיין בגיל 6 חודשים

לפני כ- 5 שנים קיבלתי מרון שוב מצלמת ניקון מתנה. מתנה שהיתה יקרה בטירוף. והמשכתי לצלם. בעיקר את הילדים, נופים ,חתונה של חברים , אבל תמיד היה חסר לי משהו. לא באמת הכרתי את המצלמה. צילמתי על אוטומט. וכל הזמן קורס צילום היה על הפרק, אבל נדחה בגלל דברים אחרים.


שושבינה בחתונה של חברים

והרגע לו חיכיתי כל כך הרבה זמן הגיע. כביכול במקרה, אבל אני לא מאמינה במקריות. מאיה חבקין הצלמת פירסמה שהיא פותחת קורס צילום למעצבות ומיד נעניתי לקריאה. מילאתי טפסים ונרשמתי מבלי אפילו לדבר עם מאיה קודם.
הקורס פתח בפני עולם שלם ונפלא. החברות שלי עם המצלמה הולכת ומעמיקה ואני נהנית מכל רגע. אין כמעט אירוע, טיול או סתם הסתובבות שאני לא צמודה למצלמה.
וכבר הספקתי לצלם את הבית שלי ופרוייקט של חברה שהיא גם קולגה.


סטיילינג - לימור אורן
צילום - לונה לירם


יום צילומים בקורס צילום
צילום - מאיה חבקין


צילומים מהבית שלי

יום צילומים בפרוייקט של המעצבת יעל בנו
צילמה- יעל בנו


עיצוב וסטיילינג - יעל בנו
צילום - לונה לירם

עיצוב דירה בכרכור

דירה בחלומות כרכור

הבקשה של המשפחה הייתה "אנחנו רוצים לגור בבית שיהיה לנו נעים , נוח ופרקטי". 
האתגר היה תקציב נמוך ורצון להשאיר עם רוב הרהיטים הקיימים.
עברנו יחד תהליך הום סטיילינג שבו נצבעו קירות, הוזזו רהיטים, נרכשו מדפים, תמונות , טקסטיל - כריות, וילונות, כיסויי מיטה, ואקססוריז.


תמונות של לפני ואחרי


הסלון














המטבח






חדר השינה







החדר של הבן







חדר אורחים ועבודה




הום סטייג'ינג

הכנת  הבית לקראת מכירה

אם החלטתם למכור את הנכס שלכם הצעד הראשון שכדאי שתעשו זה להכין אותו למכירה.


במדינות אירופה וארה"ב נהוג להכין את הבית לקראת מכירה וידוע שיהיה צורך להשקיע בין 1%-2% מערך הבית על מנת להביא את הבית להיות נכס אטרקטיבי בשוק הנדל"ן.


בישראל תהליך ההום סטייג'ינג מקבל תאוצה והקהל הישראלי מתחיל להבין שיש צורך להכין את הבית לקראת מכירה, כדי שיוכל לקבל עליו את המחיר הגבוה ביותר בהתאם למחירי השוק וכיון שהקונה הפוטנציאלי מבקש לקבל תמורה מלאה למחיר שעליו לשלם.


בחלק גדול מהמקרים מדובר בשינויים קוסמטיים קטנים שיגרמו לקונים לרצות לרכוש דווקא את הבית שלכם.




בתהליך יחסית קצר ניתן לבצע שינוי מהותי במראה הבית.

ניתן לצבוע קירות, לחפות באבנים, להדביק טפטים או מדבקות. ניתן לשנות מיקום של ריהוט, לשפץ ריהוט קיים, לרכוש ריהוט, תאורה, וילונות, כריות, כיסויים, תמונות, שטיחים, חפצי נוי ועוד.

למעשה אנחנו מבצעים שינויים קוסמטיים בבית. וכל זאת 
במינימום הוצאות ובתהליך קצר שיביא לשינוי גדול ויהפוך 
את הבית לאטרקטיבי וייחודי.


למה הום סטייג'ינג?
זמן שווה כסף  תהליך ההום סטייג'ינג מקצר את הזמן של
מכירת דירה ובכך חוסך למוכרים תשלומי משכנתא או דמי 
שכירות מיותרים.
  
​חשיבות הרושם הראשוני
הרושם הראשוני נוצר במהלך השניות הראשונות והוא בעל 
משקל רב בתהליך המכירה.  תהליך הלבשת הבית חשוב 
מאוד, על מנת להציג את הבית בצורה אופטימלית כבר 
במפגש הראשון. הרושם שיתקבל במפגש זה יביא את 
התוצאה הרצויה.

אל תסמכו על דימיונו של הרוכש
מעט מאוד מרוכשי הבתים  יכולים לראות את הפוטנציאל 
של הנכס .כדי שהקונה יראה את הפוטנציאל ויתלהב ממנו
אתם חייבים להציג את הנכס כך שיעורר התלהבות ועניין.


      
      על מנת לנצל את פוטנציאל הנכס שלכם במלואו ליווי על
      ידי אשת מקצוע יכול לסייע לכם בהכנה נכונה ומהירה של
      הנכס למכירה והפיכתו לנכס אטרקטיבי בשוק הנדל"ן.   






סיפורו של רהיט

את שלושת הימים האחרונים ביליתי בשיפוץ אינטנסיבי של שולחן.
לא סתם שולחן , שולחן שחלמתי עליו ו'חלומות נועדו להתגשם'.
החלום התגשם וקיבלתי לידי שולחן מהחלומות.

השולחן הזה היה השיפוץ הגדול והארוך ביותר שביצעתי אי פעם. וכמה שהיה אינטנסיבי ככה הסיפוק גדול והחיוך לא נמחק מפני.

הכל התחיל באהבה הגדולה שלי לרהיטי וינטאג' ולאחרונה הם התחילו להגיע אלי ואני מייחסת זאת לפוסט שכתבתי פה בבלוג על 'שגעון הוינטאג'' ואני מצטטת את הפיסקה "מוחי הקודח מתכנן תחבולות כיצד אני פושטת על אחד ממועדוני החבר בקיבוצים הקרובים למקום מגורי. כן מועדון מלא בכורסאות משנות ה-50 ,60 , 70. כורסאות וינטאג' מקוריות. אחח מה הייתי עושה איתן. איזה ריפודים מעניינים ושילובים מיוחדים הייתי מתכננת עבורם. ותאמינו או לא יש כמה כאלה בקרבתי ולא יאמן שהם עומדים להם שם ככה לבד בחושך. בעצם לא לבד עם עוד הרבה כמותם."

חמתי שתחייה קראה את הבלוג והתקשרה מיד מתוך בהלה שחלילה לא איישם את מה שמוחי מתכנן ושלא אפשוט על שום קיבוץ. והסכימה סוף סוף לתת לי שולחן וינטאג' אמיתי .  וכדי שלא יהיה ספק או חרטות מיד שלחתי את רון להביא את השולחן וזה לא שהיא שכנה שלנו. 
עוד באותו היום הוא הגיע וכבר בער לי להתחיל לטפל בו. והוא קיבל טיפול. שייפתי במרץ וצבעתי וזו התוצאה.




כמה שבועות אחרי שהשולחן מוקם אצלי בסלון קיבלתי הודעה בפייס מחברת פייסבוק שהיא גם קולגה בכובע האחר שלי (דולה). היא קראה שחשקה נפשי בכורסאות וינטאג' ויש להם שניים בחצר שכבר לא ישופצו וחבל שיהרסו בגשם, ואם אני רוצה אותן. רוצה בטח רוצה , ושוב רון מצא את עצמו נוסע מהר, מהר, כי אישתו חייבת, אבל חייבת את הכורסאות עכשיו. לא עכשיו, אתמול.
וגם הן קיבלו טיפול מסור מידי ורופדו בבד שנקנה ב'דנדו' בנחלת בנימין והן כמובן קיבלו מקום כבוד אצלנו בסלון.

צמוד אליהן יושב הדום שקניתי בשוק הפישפשים עם אורי הבכור שלי בעל העיניים המעולות שמצא אותו בתוך ים רהיטים באחת החנויות. וכמובן שגם הוא שופץ.



וממש לפני כמה ימים , חברה לריצה פרסמה תמונה מהבית שלה ובו שולחן. בדיוק כזה שחלמתי עליו ומיד שאלתי מאיפה הוא ושבדיוק כזה אני רוצה. התשובה היתה שיש לה אחד דומה במחסן, אבל שהוא זקוק לשיפוץ. אז כמו שכבר הבנתם אני לא דוחה סיפוקים ומיד רציתי להגיע, אך זה קרה רק לאחר כמה ימים ואם נהיה מדויקים ביום חמישי האחרון.
השולחן הוצא מהמחסן ומיד נחתמה עיסקה. אני מקבלת את השולחן תמורת ייעוץ הום סטיילינג. יופי של עסקה לכל הנוגעות בדבר.

כבר ביום שישי יצאתי למסע רכישות עבור השיפוץ. וכזה שיפוץ עוד לא עשיתי ואני מרוצה , כל כך מרוצה מהתוצאה.
שייפתי ושייפתי ושייפתי. חלצתי ברגים, מישהו שיפץ אותו פעם והוא עשה עבודה רעה. מי מבריג רגלים של שולחן. זו ממש עברה.
אז חלצתי ברגים ומילאתי חורים. ובמשטח הפורמיקה היתה 'כוויה' עמוקה שגם היא מולאה במרק לעץ. 
וגם דבק היה , הרבה דבק לחבר את הרגליים ואת החיבורים. 
והפורמיקה קיבלה שכבת צבע מקשר. 
ובין שלב לשלב צריך לחכות שיתייבש הדבק, והמרק והצבע המקשר ולי קשה לחכות קשה מאוד. אז זה גם היה שיעור בסבלנות. הרבה סבלנות.




ואז הגיע החלק הכי טוב בעניין - הצבע. את גוף השולחן צבעתי בלכה מט עם גוון חום ואת המשטח בשמנת בהירה.
והנה לכם התוצאה.


אני מקווה שעכשיו ברור למי אפשר להעביר רהיטים שבהם אתם כבר לא מעוניינים וברור שיקבלו יחס מפנק.

מי לא אוהב פרחים?

הבוקר התחלתי לעבוד על תוכניות והקור בבית הוציא אותי לשבת בגינה. למרות שחורף הגינה פורחת בשלל צבעים. והשהייה לצד פריחה מרחיבה אצלי את הלב וגורמת לי לחייך, וכך נולד הפוסט הזה.

פריחה אצלי בגינה









הם מגיעים במגוון צבעים, במגוון צורות, במגוון ריחות והם מביאים הרבה שמחה ויופי לחיינו.


אפשר לשלב פרחים בכל דרך שתחשבו עליה - טריים, מלאכותיים, בתמונה , בטפט, במצעים, בריפוד, בשטיחים, במשטחים. 
השמים הם הגבול.

יש לי חיבה יתרה לפרחים וניתן למצוא אותם אצלנו בשפע בגינה . כמעט בכל שישי באגרטלים ויש גם את דיירי הקבע הפרחים המלאכותיים.


מחקרים מראים שלפרחים יש השפעה טובה על מצב הרוח שלנו ועל הבריאות שלנו.


אני ממליצה לשלב פרחים בעיצוב הבית הם ישדרגו לכם את החללים, יצבעו אותם ויתרמו לשמחה של כולם.



קופסאות פרחוניות
'איקאה', 'קליקה דורגה'
כיום הפרחים המלאכותיים מגיעים ברמת גימור מאוד גבוה עד כדי שלעיתים קשה להבחין בינם לבין הטבעיים.


פרחים מלאכותיים
'רשת גולף'



סידור פרחים במים
אצלנו בבית



קופסא פרחונית, תחתיות לשתיה חמה ומפה
'קליקה דורגה', 'רשת גולף'


כשאתם בוחרים לשלב פרחים בעיצוב הבית שלכם חשוב לשמור על מינון ולהתאים את הצבעים , את סידורי הפרחים והטקסטורות לכל הקונספט העיצובי של הבית.